בואו נודה על האמת. אנחנו, הבעלים של הנשים בהריון, משחקים תפקיד שולי לגמרי בהצגה. גם אם אנחנו מאד מתאמצים להידחף ולהיות במרכז הבמה זה לא כל כך הולך, האישה והתינוק באים לפנינו. נחמד לחשוב שיש לנו דרך או סיכוי לכוון את הזרקור לעצמנו, אך בפועל זה לא סביר, לא טבעי ובעיקר מגלמוניה שאינה נחוצה, לא בכלל ובטח שלא במקרה זה. מוטב לנו כבעלים ובני זוג לזוז מעט הצידה, לתת למי שעובד קשה לקבל את תשומת הלב ואת אור הזרקורים, רצוי מאד להיות רגישים ותומכים ולעזור לאם ולתינוק הצעיר להשתלב במרקם המשפחתי הכי חלק והכי קל ורק אחר כך לבוא ולקבל מעט אמפטיה וחיבה על עצם העובדה שהפכנו אבות לילד קטן.
ההריון הוא פאזה נשית לגמרי. זוגות שנוהגים לומר על עצמם " אנחנו בהריון " אמנם מפגינים חזית מלוכדת וסולידריות מרגשת, אך בפועל ה" אנחנו בהריון " אומר באמת: היא סוחבת את ההריון, חווה עליה בלחץ דם, לא ישנה טוב בלילה, לא שותה אלכוהול, נמנעת מאלף ואחד דברים, עוברת בדיקות רפואיות, וכמובן, עוברת לבסוף לידה לא קלה מלווה בכאבים וימי התאוששות לא קלים וזאת מבלי לציין חודשים של השתקמות הורמונאלית, התאוששות נפשית וזה ממש במקרים הממוצעים ביותר. אכן הריון משותף.
אז מה הוא תפקידו של הגבר אם כבר דיללנו אותו בברוטליות מהמשוואה האוטופית שזוגות רבים מאמינים שהיא קיימת? תפקידו הוא פשוט לעזור על התהליך, להקל במידת האפשר ולסייע לבת זוגו לעבור את הכל בשלום ובקלות יחסית. להבין שהוא צריך לזוז קצת הצידה ולאפשר לדברים לקרות ועל כל העזרה צריך להעניק מתנות לגברים כתודה והערכה. מסביב להריון ישנם אי אלו דברים שיכולים להיות הקטע שלו, עיצוב חדרי תינוקות ( אם האמא מוכנה לוותר על הנישה הזו ), מתנות לתינוק, מתנות ליולדת, ארגון ברית מילה, תשלומים, ארגונים, רופאים הסעות, סידור הבית, סידור מלונית לאחר הלידה אלף ואחד דברים, המון התרוצצויות שיכולות להיות מנת חלקו של בן הזוג.
בסוף מגיעה הלידה. אלו רגעים של אושר שעבור רבים נחשב לאושר הגדול בחיים ולחוויה מכוננת. גם אם לאחדים זה לא רגע השיא בחייהם, בוודאי שזה אחד מן הרגעים הללו. התינוק מקבל את מירב תשומת הלב על עצם לידתו והאישה מקבלת חום ואהבה על מאמץ גדול של 9 חודשים שנסתיים והמון עידוד לקראת תקופת החלמה והתאוששות שעוד צפויה לה. אף אחד לא באמת הולך למחוא לך כפיים כי קנית מתנות ליולדת ואתה צריך להיות הראשון שרגיש לזה.
בסופו של דבר הכל מתאזן ואתה חוזר ותופס את המקום שלך. לוקח זמן ומשפחות לאחר לידה, בייחוד לידה ראשונה, צריכות זמן להתאפס. כך זה היה עם ההורים שלנו וכך יהיה גם עם ילדנו אחרי ימינו. בין לבין, תהנו עד כמה שניתן.
ההריון הוא פאזה נשית לגמרי. זוגות שנוהגים לומר על עצמם " אנחנו בהריון " אמנם מפגינים חזית מלוכדת וסולידריות מרגשת, אך בפועל ה" אנחנו בהריון " אומר באמת: היא סוחבת את ההריון, חווה עליה בלחץ דם, לא ישנה טוב בלילה, לא שותה אלכוהול, נמנעת מאלף ואחד דברים, עוברת בדיקות רפואיות, וכמובן, עוברת לבסוף לידה לא קלה מלווה בכאבים וימי התאוששות לא קלים וזאת מבלי לציין חודשים של השתקמות הורמונאלית, התאוששות נפשית וזה ממש במקרים הממוצעים ביותר. אכן הריון משותף.
אז מה הוא תפקידו של הגבר אם כבר דיללנו אותו בברוטליות מהמשוואה האוטופית שזוגות רבים מאמינים שהיא קיימת? תפקידו הוא פשוט לעזור על התהליך, להקל במידת האפשר ולסייע לבת זוגו לעבור את הכל בשלום ובקלות יחסית. להבין שהוא צריך לזוז קצת הצידה ולאפשר לדברים לקרות ועל כל העזרה צריך להעניק מתנות לגברים כתודה והערכה. מסביב להריון ישנם אי אלו דברים שיכולים להיות הקטע שלו, עיצוב חדרי תינוקות ( אם האמא מוכנה לוותר על הנישה הזו ), מתנות לתינוק, מתנות ליולדת, ארגון ברית מילה, תשלומים, ארגונים, רופאים הסעות, סידור הבית, סידור מלונית לאחר הלידה אלף ואחד דברים, המון התרוצצויות שיכולות להיות מנת חלקו של בן הזוג.
בסוף מגיעה הלידה. אלו רגעים של אושר שעבור רבים נחשב לאושר הגדול בחיים ולחוויה מכוננת. גם אם לאחדים זה לא רגע השיא בחייהם, בוודאי שזה אחד מן הרגעים הללו. התינוק מקבל את מירב תשומת הלב על עצם לידתו והאישה מקבלת חום ואהבה על מאמץ גדול של 9 חודשים שנסתיים והמון עידוד לקראת תקופת החלמה והתאוששות שעוד צפויה לה. אף אחד לא באמת הולך למחוא לך כפיים כי קנית מתנות ליולדת ואתה צריך להיות הראשון שרגיש לזה.
בסופו של דבר הכל מתאזן ואתה חוזר ותופס את המקום שלך. לוקח זמן ומשפחות לאחר לידה, בייחוד לידה ראשונה, צריכות זמן להתאפס. כך זה היה עם ההורים שלנו וכך יהיה גם עם ילדנו אחרי ימינו. בין לבין, תהנו עד כמה שניתן.
לחץ לכניסה לאתר monograma.co.il לפרטים
